ארכיון חודשי: אוגוסט 2014

למי שייך כרטיס הלינקדאין שלך? לך או למעסיק שלך?

לינקדאיןסיגל שעבדה במשך כשנתיים בחברת השמה בתחום ההיי-טק התקבלה לעבודה באחת מחברות הטכנולוגיה המובילות בישראל כמגייסת בכירה. סיגל, שנחשבה לאלופת הגיוסים ברשתות החברתיות שמחה על המעבר המתקרב וקיוותה שהוא יתקבל בהבנה גם על ידי המנהלת שלה בחברת ההשמה.

המנהלת, שכמובן לא שמחה לעזיבת אחת המגייסות המוכשרות שלה, דרשה מסיגל שתשאיר את שם המשתמש והסיסמה של כרטיס הלינקדאין שלה, שכלל מאות אנשי קשר, בידי מגייסת אחרת בחברת ההשמה. סיגל, שהופתעה מהבקשה, סירבה בתוקף לוותר על כרטיס הלינקדאין האישי שלה, מה שהביא לעזיבה צורמת את החברה.

המקרה הזה אינו דמיוני כלל וכלל.

הקונפליקט שנוצר בזכויות הבעלות על הפעילות במדיה החברתית הינו חדש יחסית ועדיין לא הגיע לפתחם של לבתי המשפט בישראל.

אם בעבר אנשי הגיוס הם הראשונים שנתקלים בקונפליקט הזה בארץ כמי שהובילו בארגונים רבים את הכניסה לרשת הרי שכיום השאלה הזאת הינה רחבה יותר ונוגעת גם לאנשי שיווק, מכירות ואנשי ממדיה חברתית בארגונים (וגם לאחרים)

בהדרכות לינקדאין האחרונות שלי נשאלתי לא פעם– למי שייך כרטיס הלינקדאין האם לעובד או למעסיק ומה אפשר לעשות כדי למנוע מצב שבו העובד עובר עם כל רשימת הקשרים שהוא יצר במן עבודתו בארגון?

♦ למידע על הדרכות לינקדאין או שדרוג הפרופיל כאן (ניתן גם כסדנה פנים ארגונית) 

ניסינו לברר עם המעסיקים מדוע הם חושבים שהכרטיס שייך להם הם העלו את הטענות הבאות:

  • מדובר בגניבה –  המועמדים ואנשי הקשר הם הנכס העיקרי של הארגון או של חברת ההשמה. כפי שלא יתכן שאיש מכירות יעתיק את מאגר אנשי הקשקר מתוך מערכת ניהול הלקוחות ושאיש גיוס יעתיק אליו קורות חיים מתוך מערכת הגיוס של החברה, כך לא יתכן שהוא "יגנוב" ויעביר איתו את אנשי קשר עם מעברו לחברה אחרת או אפילו לחברה מתחרה.
  • הקשרים בוצעו על חשבון זמן העבודה – רוב הקשרים העסקיים של אנשי הגיוס ואנשי השיווק והמכירות נבנו בזמן העבודה תוך כדי שימוש במחשב ובאמצעי תקשורת שסופקו להם בידי הארגון ותוך כדי כך שהם מקבלים שכר מלא על הזמן הזה.
  • הארגון שילם על העשרות הלינקדאין - חלק מהארגונים טוענים שהם אלה ששילמו ומימנו את הכשרות הלינקדאין ולימדו כיצד לבנות ולמנף בצורה חכמה את הנוכחות שלהם ברשת בכדי להגיע ללקוחות/מועמדים. לאותם לקוחות/מועמדים שכעת עם המעבר, הם לוקחים איתם לחברה אחרת.
  • אנשי הקשר חברו אליהם רק בגלל החברה: המעסיקים טוענים שהמועמדים חברו למגייס/ת מסוימ/ת רק בגלל העבודה בתחום הגיוס באותה חברה, ומתוך מטרה שיעזרו להם למצוא עבודה, בעזרת אותה חברה. הם ממשיכים וטענים, שאם המגייסים לא היה מייצג את הארגון, סביר להניח שרוב אנשי הקשר או המועמדים כלל לא היו מתחברים אליהם. 

שוחחנו כמובן עם העובדים העוזבים שהעלו טיעונים לא פחות רלוונטיים:

  • אנשים התחברו אלי באופן אישי – התפיסה ברשתות החברתיות הינה שמאחורי כל כרטיס עומד אדם אמיתי שמזוהה בשמו, בדרך כלל בתמונה ובמידע עליו. לכן אם  מישהו בחר להתחבר אליי, הוא בחר לעשות זאת ברמה האישית ולא בהכרח ברמת החברה
  • בעידן הרשתות החברתיות הכל אישי ולא ניתן לקחת כרטיס של בן אדם אחד ולהחליף לו את השם – החלפת שם של כרטיס, או גרוע מזה, פעילות של אדם מסוים תחת שם אחר, היא פעולה שרק עשויה לפגוע בחברה ובאותו אדם ונתפסת בעיני רבים כמעשה רמייה (שוב, של שני הצדדים). לכן הנזק שעלול להיגרם לחברה על ידי שינוי פרטי הכרטיס והעברתם לידי משתמש חדש (תוך שמירת הקשרים הקודמים) גדול יותר מהתועלת.
  • חלק מהחיבורים נעשו בכלל בזמני הפרטי ולא קיבלתי מהארגון תשלום על שעות נוספות – החברה המעסיקה הנוכחית נהנתה במשך התקופה בה הועסק העובד העוזב – גם מאלו האישיים, גם מאלו שנעשו בזמנה הפרטי. אין כל דרך כרגע להחזיר או לתגמל על זמן ההשקעה
  • יש ערבוב בין חברים אישיים שלי לבין מועמדים – לא מעט חברים שאינם קשורים לעבודה מתחברים לכרטיסים האישיים בלינקדאין או בפייסבוק ולכן לא ניתן כלל לבצע הפרדה בין האישי למקצועי.

אבחנה חשובה

כאשר אנו מסתכלים על כרטיס לינקדאין הרי שהוא מורכב בעצם מ-2 חלקים שחשוב וניתן לבצע את ההפרדה בניהם:

  1. הפרופיל של המשתמש – שבעצם מהווה את קורות החיים של האדם שעומד מאחורי הכרטיס וכאן אין ספק שהפרטים הללו שייכים לעובד הספציפי.
  2. רשת הקשרים – כאן כבר מגיע החלק היותר מאתגר שעליו בדרך כלל נתון הויכוח למי הוא שייך.

דרך אגב – חשוב לזכור שניתן לבצע את ההפרדה בין השניים וישנה דרך להוריד לאקסל חיצוני את רשימת כל אנשי הקשר שמחוברים אל פרופיל מסוים, כמו שניתן למחוק/להסיר חברים מסויימים מהרשת שלנו.

אז מי צודק?

אני מאמין שיש לבחון כל מקרה לגופו אך הנטיה שלי היא לצדד בצד העובדים בדילמה הזאת. חשוב לזכור שקיים עיקרון מנחה בכל האתרים ובעיקר בלינקדאין של החיבור האישי בין האם לכרטיס ושלינקדאין אוסרת לפתוח כרטיס גנרי שיהיה שייך לארגון מסויים (ואין הכוונה כאן לעמוד חברה כמובן). 
הרשתות השונות מציינות שמצפות מאנשים להעלות כרטיס אישי, תמונה אישית ולא תמונת לוגו של העסק ועוד קווים מנחים אשר שמים את האדם הבודד במרכז. הארגונים נהנים למעשה מהנכונות של העובד "לנדב" את קשריו האישיים, את זמנו האישי ואת המיתוג האישי שלו לצורך הגיוס לחברה.

מה קורה בחו"ל?

בארה"ב ובבריטניה הגיע הנושא לדיון משפטי במספר מקרים שונים אבל קשה להגדיר עדיין קו מנחה וכל מקרה נבחן לגופו.

  • בית המשפט בבריטניה הינחה עובד למסור את רשימת אנשי הקשר שלו. על פי הפסיקה שניתנה ב 2008 קבע בית המשפט שלמגייס שעזב את חברת ההשמה שלו אסור לפנות ללקוחות של החברה הקודמת אשר היו מקושרים אליו בלינקדאין
  • בפסיקה הפוכה שניתנה בארה"ב ב 2010 נקבע שרשימת הלקוחות אינם סוד מסחרי ברגע שניתן למצוא אותם ברשתות החברתיות
  • בפסיקה מעניינת אחרת שניתנה ב 2013 מתואר כיצד השתלטה החברה על כרטיס של עובדת בכירה שהועזבה והחלה לפעול בו באופן עצמאי. השופט קבע בצורה נחרצת שאסור לחברה לפעול בכרטיס אך מצד שני לא העניק פיצוי לעובדת שהועזבה.
  • בהליך נוסף שהתנהל לאחרונה בבריטניה עלו מספר שאלות כגון מי שילם על הכרטיס המשודרג, אלו קבוצות ניהלו העובדים שעזבו ולאיזו מטרה, האם פרטי הקשר (מייל וטלפון) נאספו בתקופת ובזמן העבודה בחברה, האם הרחבה רשת הקשרים נעשתה על ידי יבוא אנשי הקשר של החברה ועוד.   

מה ההמלצה שלי?

  • להגדיר נוהל ברור שמגדיר מראש את תחומי האחריות ויסדיר את הפעילות ברשתות החברתיות כמו גם את נושא הבעלות על הכרטיסים
  • במקביל לנוכחות האישית של המגייסים ועובדי חברה אחרים, ליצור נוכחות עסקית לארגון ובמידת האפשר לנהל דרכו את הקשרים ברשתות הרלוונטיות.
  • להכשיר יותר מאדם אחד שמנהל את הנוכחות של הארגון ברשתות החברתיות
  • לקראת עזיבה של עובד בעמדת מפתח, הנמצא בקשר עם הרבה מועמדים ואנשי קשר, נשלח אליהם מייל עם הזמנה להתחבר למחליפ/ה.
  • והמלצה נוספת שיהיו אנשים שיחלקו עלי – לשקול לפתוח כרטיס עם שם אחד המנהלים/עובדים בחברה שבסיומו מופיע גם שם החברה. למשל "יעקב רוזן HRD" כאשר כל העבודה בארגון מתבצעת דרך הכרטיס הזה וברור לכולם שזה כרטיס שישאר בארגון גם במידה והאדם המפעיל אותו יעזוב. ובמקרה זה הוא יקבל את השם החדש של האדם שמפעיל אותו, לדוגמא: "דני כהן HRD". הפתרון הזה אינו אופטימלי אך הוא בא לשמור על האינטרסים הן של העובד והן של המעסיק.

בעידן בו המיתוג המקצועי ברשתות העסקיות והאישיות מתערבב לא אחת עם המיתוג הארגוני, והקשרים המקצועיים והאישיים מנוהלים ברשת, נוצר לא אחת קונפליקט בין האינטרס של המעסיק לאינטרס של העובד. ייתכן שקרב היום בו הנושא הזה יובא לטיפולו של בית המשפט בישראל אולם עד אז, חשוב שארגונים ילמדו לעומק את עולם המדיה החברתית ולא יניחו שהם יכולים לנכס לעצמם את הנוכחות האישית של עובדיהם באותה זירה אלא יתנו לזה מענה הולם מראש עוד לפני שעומדים בפני הקונפליקט הזה.

♦ למידע על הדרכות לינקדאין או שדרוג הפרופיל כאן (ניתן גם כסדנה פנים ארגונית) 

LinkedIn